<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס פראג סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף סו.</h2>
דין כלה נידה. תימא לר"י היאך אנו מוסרים עתה כלה נידה לחופה, דהא הך בעיא דרב אשי (כתובות נ"ז ע"א) קיימא בתיקו, ואי לא קני א"כ ארוסות הן ולא נשואות ואין כאן נשואין, (ואין) [ואיך] מכניסין אותה מספק. ונ"ל דודאי חופה שהחתן סבור שהיא טהורה בשעת חופה ונמצאת נידה, אותו ודאי מספקא ליה אי קניא או לא קניא, דשמא חיבת ביאה קונה, ואלו ידע החתן שאינו יכול לבעול שמא לא היה כונס עתה. וגם היו רגילין אז לכנוס טהורות ולא נדות, כדאמר פ"ק דכתובות (ב' ע"א) פרסה נידה אין מעלה לה מזונות. אבל אם מודיעים לחתן שהיא נדה ואעפ"כ כונסה לחופה, ודאי קנאה לו מיד לכ"ע, שהרי עושה חופתו אדעת לבועלה כשהיא טהורה. לכן אמר ר"י שמנהג טוב ונאה להודיע לחתן בשעת כניסה אם היא טהורה אם לאו. אע"פ שכל העריות אין קדושין תופסין בה, מ"מ בנדה תופסין, דכתיב (ויקרא ט"ו) ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה (יבמות מ"ט ע"ב), וכן אמרינן המקדש אשה בימי נדותה מקודשת.
